שתינו שותקות . איזבלה ילדה תינוק רק כמה חודשים לפני כן . היא תמיד רצתה משפחה גדולה, וכשנודע לה שהיא נושאת את BRCA1 , המכונה "גן סרטן השד", היא ובעלה החליטו למהר ולהוליד עוד ילד . אחר כך היא תעבור כריתת שד כפולה, והיא האמינה שהניתוח יציל את חייה . "עכשיו כבר מאוחר מדי", נעמי אומרת בשקט ומוסיפה מיד, "אבל איזבלה אמיצה . היא מאלו שיכולות להתגבר" . אני מזהה שנעמי מעודדת את עצמה באמצעות אידיאליזציה של איזבלה . נעמי ואיזבלה נפגשו כשהיו בנות תשע, בחוג דרמה בעיירה שגדלו בה . "איזבלה היתה מהבנות האלו שאי ‑ אפשר לפספס", סיפרה לי נעמי באחת הפגישות הראשונות שלנו . "היא היתה יפהפייה כבר כילדה והתנהגה כאילו היא יודעת שהיא מוכשרת ומושכת ולא צריכה אישור מאחרים . כולנו רצינו להתקרב אליה וניסינו להתיידד איתה . רצינו להיות היא" . בכיתה ד' העלו בחוג את ההצגה "אלאדין", ואיזבלה קיבלה את התפקיד הראשי של יסמין . "אף אחד לא הופתע" . נעמי נשמעת משועשעת אבל גם קצת נרגזת . "איזבלה היתה מוכשרת באמת ואפילו בתור ילדה היא היתה כמו יסמין ‑ נסיכה שהאמינה באהבה ונאבקה באי ‑ צדק . כולנו קינאנו בה על זה שהיא הרגישה חופשייה...
אל הספר