לחדר . מניסיוני אני יודעת שבמוקדם או במאוחר, החתיכות החסרות יופיעו . מספיק שאאזין בשקט ואזמין אותן לבוא . כשחסר לנואה חלק מהפאזל הוא מתרגז . הוא מחזיק את העיתון, קורא לי מהמודעה על מותה על אישה בשם מארי ומגלגל עיניים . "תשמעי איזה מעצבן זה", הוא אומר . "למה כתוב פה שרונלד היה בעלה השני ? אם מגגלים אותו, מוצאים שרונלד הזה תרגם ספר שהיא חיברה לפני הרבה שנים עם בעלה הראשון ‑ שגם לו קראו רונלד" . אני מתבלבלת וחושבת לעצמי בשעשוע שאולי היא אהבה רק אנשים בשם רונלד . תגובתי נובעת מכך שאני מתקשה לעקוב אחר הפרטים, והקושי הזה מלחיץ אותי . עדיין לא הצלחתי להבין עד הסוף מה פשר העניין שמגלה נואה בעובדות האלו על המתים . "שני הבעלים שלה נקראו רונלד ‑ איך זה יכול להיות ? " נואה מתפלא . הוא מונה שוב את הרונלדים, כאילו הוא חייב להבהיר שמשהו מסתתר מאחורי השמות האלה . הוא אוצר בתודעתו את המתים ומסרב להניח להם . הוא מנכס לעצמו את סיפוריהם, ובמובן הזה האנשים האלה ספק חיים, ספק מתים ‑ הם מתקיימים כרוחות רפאים בין שני עולמות . הם אינם מתגלים לחלוטין אבל נוכחים בחייו, ועכשיו גם בחיי . כשאני מצטרפת לחיפוש שעורך ...
אל הספר