בהדרגה מתברר שהיא הושארה לעתים קרובות לבדה, בלי השגחה הורית . היא הבכורה בין ארבעה ילדים, ומתגלה שגדלה במשפחה שהתאפיינה בהזנחה ובאטימות רגשית . איב שובה את לבי . היא בת 40 ומשהו, שערה החום הארוך גולש על כתפיה, ועיניה הירוקות מוסתרות לרוב מאחורי משקפי שמש כהים גדולים . היא מסירה את המשקפיים כשהיא נכנסת לחדר וממהרת להתיישב על הספה . היא מברכת אותי בחיוך ביישני, ואני מבחינה בגומת חן בלחייה הימנית . היא חולצת את נעלי העקב שלה וכך, יחפה, יושבת ברגליים משוכלות על הספה . איב היא אישה יפה, ולרגעים, כשהיא מביטה בי בעיניים של ילדה צעירה, היא נראית אבודה . אני תוהה אם אמה באה בסופו של דבר לאסוף אותה ומנסה לתאר לעצמי כיצד הרגישה איב כשחיכתה לה, כשהסתירה את הפחד שאולי אמה כלל לא תבוא . אני שואלת את איב, אבל היא שותקת . היא אינה זוכרת . בפגישות שלנו היא מתנתקת לעתים קרובות ובוהה החוצה מבעד לחלון כאילו היא איתי ולא איתי בעת ובעונה אחת . יש בה משהו מפעים, אבל לפעמים נדמה לי שהיא כבויה . פעמים רבות איב נראית מרוחקת, היא מקמצת בביטוי רגשות עזים ושוקעת בשתיקות ממושכות . אני מביטה בה ושואלת את עצמי אם גם ...
אל הספר