תמיד חייך כשהצביע על הטלפון שלו, שם היה כתוב שמי בגדול, יונה, בחיוג מקוצר . ממש בחודש האחרון לחייו הספיק להכתיב את ספרו "אין מקום לחלומות קטנים", כאשר כל פעם נציג אחר מהצוות שלנו ליווה אותו . זו היתה חוויה מיוחדת . הלו"ז המשיך להיות מלא ועמוס כמעט עד הרגע האחרון . עדיין בכל ספטמבר, בראשית החודש, היה פרס מוזמן כדובר מרכזי ואורח הכבוד של הוועידה הכלכלית הבינלאומית החשובה באירופה, "פורום אמברוזטי", שהתקיימה בסרנוביו, ליד אגם קומו . גם הפעם הוא נסע . ליוויתי אותו שנים רבות לוועידה הזאת, כל פעם התקבלנו בחום, באהבה, בכבוד גדול . ובפעם הזאת, כשנחתנו במילנו, היתה לי תחושה שזו הנסיעה האחרונה שלנו . מין מועקה שישבה לי עמוק בלב . לכן החלטתי לעשות מעשה ולצלם תמונות יפות מיוחדות של כל אחד מחברי הפמליה עם פרס . וכך עשיתי . פרס ישב בסירה עם בנו חמי, חתנו פרופ' רפי ולדן והצוות הקרוב, וכל אחד צולם ותועד והונצח, ועד היום הם מודים לי בהתרגשות על המזכרות המדהימות . לאחר ששבנו מהנסיעה הזאת פרס אושפז מיד בבית חולים . ובכל זאת התאושש . ולא ויתר על ביקוריו הקבועים במרכז פרס, לבוש בחליפה ובעניבה, ריחני ומטופח ...
אל הספר