אחד הדברים שפרס אמר תמיד היה שדו ‑ קיום מחייב אותנו להסתכל זה לזה בלבן של העיניים, להיות קרובים, להיפגש, להמשיך גם כשנראה שאין תקווה, לא לוותר . וזה היה הבסיס שעליו הוקם מרכז פרס לשלום . פרס הטיל את המלאכה החשובה על אורי סביר, שאותו העריך מאוד על אומץ לבו, ואליו חבר צוות של אנשים נהדרים, והמרכז קם ונהיה, מקום של שיתוף פעולה בין ישראלים, ירדנים ופלסטינים כדי לקדם שלום ודו ‑ קיום בתחומי ספורט, חקלאות, הכשרת רופאים, עזרה בריפוי ילדים חולים ופרויקטים של יזמות . עדיין היינו במסדרונות השלטון, לכן לא היינו יכולים להיות מעורבים במרכז שפעל אז כעמותה . היתה הפרדה מוחלטת על פי כל הנהלים, אבל עדיין היה זה פרס שנתן את החזון והתווה את הדרך . מרחוק שמענו בהשתאות שהמרכז פורח והופך להיות כתובת עבור כל רודפי השלום במזרח התיכון . החזון של פרס נגע בי . כל השנים המשותפות ושבע השנים של נשיאותו השאירו אותי, סמנכ"לית בית הנשיא, האדם הקרוב ביותר אל הנשיא פרס בכל החלטותיו, מסעותיו ועשייתו ‑ מלאת רצון ומוטיבציה להמשיך בכל הכוח בעשייה בליגה הלאומית, הבינלאומית, הגלובלית, למען עולם טוב יותר . הרגשתי שזה הפך להיות ...
אל הספר