אפשר למצוא ביקורת מעין זו גם בנבואה הקשה של עמוס : שָנֵאתִי מָאַסְתִי, חַגֵיכֶם ; וְלֹא אָרִיחַ, בְעַצְרֹתֵיכֶם . כִי אִם ‑ תַעֲלוּ ‑ לִי עֹלוֹת וּמִנְחֹתֵיכֶם, לֹא אֶרְצֶה ; וְשֶלֶם מְרִיאֵיכֶם, לֹא אַבִיט . הָסֵר מֵעָלַי, הֲמוֹן שִרֶיךָ ; וְזִמְרַת נְבָלֶיךָ, לֹא אֶשְמָע . וְיִגַל כַמַיִם, מִשְפָט ; וּצְדָקָה, כְנַחַל אֵיתָן . הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַשְתֶם ‑ לִי בַמִדְבָר, אַרְבָעִים שָנָה ‑ בֵית יִשְרָאֵל . וּנְשָאתֶם, אֵת סִכוּת מַלְכְכֶם, וְאֵת, כִיּוּן צַלְמֵיכֶם ‑ כוֹכַב, אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶר עֲשִיתֶם, לָכֶם . וְהִגְלֵיתִי אֶתְכֶם, מֵהָלְאָה לְדַמָשֶק : אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי ‑ צְבָאוֹת, שְמוֹ ( עמוס ה, כא ‑ כז ) . שלושת הנביאים, ישעיהו, עמוס ומיכה, חיו ופעלו ביהודה וסביבותיה במאה השמינית לפני הספירה, כשבית המקדש הראשון עוד ניצב על כנו . בימיהם פעל המקדש במתכונת מלאה והעם היהודי עדיין לא נפוץ בין העמים . התוכחה שלהם מופנית לציבור הנהנה מגישה מלאה למקדש, בתקופה שבה עולות מוקרבות במקדש מדי יום ומעלים בו קורבנות מיוחדים בחגים ובמועדים . את הציבור הזה הבא בשערי המקדש הם שואלים : "לָמָּ...
אל הספר