פרק 25: קריירה קריירה, אבל בסוף זו תמיד המשפחה

התנהגות שלא בהתאם לפרוטוקול . והם יודעים את זה . הידיעה שאני תמיד שם עבורם מרגיעה . מאפשרת להתקדם . מנטרלת איומים . גם לי היה אבא מגונן, אבל הוא גם היה אבא שלא ידע לפרגן, לחבק . זה היה כל כך חסר לי כילד וכנער, ותמיד הבטחתי לעצמי שלילדים שלי זה לא יקרה . לא חשוב איפה הייתי ומה עשיתי . תמיד דאגתי שבכל צומת חשוב בחיים שלהם - אני אהיה לצדם, ושיהיה להם ברור שאני שם : בטקסים, בסיום שנת לימודים, בקבלת תואר . גם כשלא הבטחתי שאוכל להגיע - תמיד הגעתי בסוף . ידעתי עד כמה זה חשוב, גם לי ובעיקר להם . היה מקרה עם אסף כנער צעיר שהסתבך עם קבוצת נערים פרחחים, על גבול העבריינים, כשגרנו עוד בגבעת שמואל . אותה קבוצה האשימה את אסף שהוא גנב עגלות של הסופר שהם רצו להעמיס עליהן קרשים לקראת ל"ג בעומר . הם תפסו אותו ועוד חבר, קשרו אותם לעץ והכו אותם . אחרי כמה ימים נסעתי במכוון עם אסף בשכונה וראינו את אחד הנערים המכים . מיד עצרתי את הרכב, תפסתי את אותו נער ופשוט גמרתי איתו את החשבון בסגנון השכונה . באותו רגע לא חשבתי על שום דבר . את הילדים שלי לא קושרים לעץ ומכים . אסף זוכר את המקרה הזה עד היום . לאו דווקא בגלל...  אל הספר
משכל (ידעות  ספרים)