לאחר שהסתיימה השביתה, בספטמבר ,2011 התראיינתי בגלי צה"ל ותקפתי את סגן השר הממונה עלי : "יכול להיות שאת ליצמן מעניין יותר הדיאלוג שלו עם הרופאים המחוזיים על הנושא של מקוואות וראשי מקוואות מאשר בתי חולים . אני לא מרגיש אותו כאחד שמשדר אמפתיה על הנושא שהוא ממונה עליו מטעם הממשלה" . ליצמן לא נשאר חייב והגיב עוד באותו יום : "אני הרמתי את המערכת הזאת - ורוטשטיין רק משפיל אותה . הוא שוכח שהוא לא בעל הבית של בית החולים שלו אלא פקיד במשרד הבריאות . . . רוטשטיין הוא פקיד שלי והוא יעשה מה שאני אומר לו . רוטשטיין עובד אצלי ולא אני עובד אצלו . . . זו לא חוכמה גדולה לנהל בית חולים במרכז . נראה אותו מנהל בפריפריה . אני בטוח שמנהל בית החולים פורייה שליד טבריה יכול היה לנהל את שיבא טוב יותר מרוטשטיין" . הוא חזר על דבריו וביתר שאת בריאיון ל"גלובס", שבו קבע בין היתר שאני ממריד . פרסמתי מיד תגובה : בניגוד לטענותיו של סגן שר הבריאות אינני ממריד וגם לא פקיד . אני רופא בכל רמ"ח איברי זה למעלה משלושה עשורים ומשרת את הציבור באמונה במערכת הבריאות הציבורית . תפקידי כמנהל מחייב אותי, כמו קודמַי בתפקיד, לשמש חלוץ ...
אל הספר