שונים שעל סדר היום, שהיינו חלוקים לגביהם . כך, למשל, ביולי ,1997 בתום עוד ישיבת עבודה שעלתה לטונים גבוהים ושלא מצאנו בה את עמק השווה, כתבתי לשני : נכון, אני קיצוני באופיי, לא תמיד, אך גם לטעמי יותר מדי . זה בולט בנושאים של עוול וכוחניות . . . כשאתם עוקפים אותי במהירות, מצד זה או אחר, אני נאנח . מסיבה זו אני משתדל להיות יותר זריז ולהקדימכם . . . אינני מושלם, אין בן אדם ללא תחליף, אך אם אני אעזוב, לא תמצא משוגע לעניין כמוני . על כך השיב שני : אין לי ספק שאם תעזוב, לא רק שלא אמצא משוגע כמוך לעניין, אלא גם שנפסיד מוח יוצר ואדם שיכול לתרום הרבה לבית החולים . מה שהייתי רוצה זה קצת לעדן את גישת יקוב הדין את ההר . . . אתה שוגה בדבר אחד במכתבך והוא חששך שאולי בתוך תוכי עדיין אינני סומך עליך . לא נכון, אני סומך עליך ולכן נותן לך לרוץ ולנהל משא ומתן, ויודע למשל שבמשא ומתן כלכלי אתה עולה עלי ( אני רך מדי ) . באוקטובר 1999 שיגרתי לשני מכתב אישי בכתב יד שבו כתבתי, בין היתר : מתחוור לי שאנחנו לא חושבים באופן לגמרי זהה . . . המשמעות היא שאיכשהו אנחנו במסלול של לאמלל האחד את השני, ואני בוודאי לא שלם עם...
אל הספר