למרות השמחה ולמרות שבניין ה"יהלום", כפי שקראנו לו על רקע תרומה מנשות היהלומנים, כבר ניצב על תלו, הרי שבסך הכול הבניין היה כפי שאומרים ביידיש "צילאגר ! " - כלומר, רחוק מלהיות בניין ועוד יותר רחוק מלהיות מרכז מצוינות . בעצם אני חושף כאן סוד כמוס . הבניין היה אוסף של שבע יחידות בניין בערבוביה, כאשר היחידות אינן מתחברות ליחידה אחת . כל מעלית יורדת ועולה לחלק אחר . המרתף החדש, שנבנה ב"שיטת עין חי" ( כדי להתפשר על רצונו של פרופ' שני, מצמצמים את שטח הבניין ולא בונים על פי ההיקף המקורי ) , היה תעלות חפורות כשעפר מסביב, חלקן בצורה של מנהרות, בלי קשר ביניהן ובלי חיבור למרתפים אחרים . בלא כניסה מרכזית, הכניסה לבניין היתה מכמה כיוונים, והעיקר - הבניין הבנוי על קומה אחת בלבד היה קטן מידות ולא נתן את השירות המתחייב מבית חולים לנשים או אף כמרכז בריאות האישה . חדרי לידה בלי חדרי הכנה ללידה, בלי מחלקה להיריון בסיכון גבוה, בלי מרפאות מעקב, בלי מרכז גנטי עם מעבדות, שני חדרי ניתוח בלבד . בקיצור "בלאגן" לא מאורגן, שלא ניתן לתפעלו ביעילות ואשר יוצר יותר בעיות מאשר פותר כאלו . לאחר חגיגות הפתיחה עם יוס'לה בו...
אל הספר