פרופ' אבי ישראלי : "הכול נכון . נפגשתי עם רוטשטיין במסעדה ודיברנו על האופציה שאני אנהל את שיבא והוא יהיה מספר שתיים שלי, ואולם לאחר שהרהרתי בדבר, קבעתי פגישה עם שני, הודיתי לו על ההצעה אבל דחיתי אותה וגם נימקתי . אמרתי לו : יש לכם בשיבא מועמד טבעי לתפקיד - זאב רוטשטיין . גידלתם אותו בבית החולים, הוא מוכשר, כריזמטי, ואני סבור שהוא מינוי טבעי וראוי" . באחד הימים דיברנו, שני ואני, על הנושא פנים אל פנים . באותה שיחה הוא הציע לי לעזוב את שיבא ולקבל את ניהול בית החולים אסף הרופא . הוא ניסה לשכנע אותי שזה הצעד הנכון מבחינתי, ואף טען כי הוא יכול לסדר לי מיד את התפקיד . אני לא יודע מהיכן היה לי האומץ להתנגד לו, אבל עשיתי זאת . "אני הייתי בשיבא, אני עכשיו בשיבא - ואני אשאר בשיבא", השבתי לו וסירבתי להצעתו ה"נדיבה" . אני זוכר את הפגישה הזאת לפרטי פרטים . השתמשתי בסימולציה והשוויתי את עצמי לחולה אונקולוגי ואותו לרופא . "האם יש תקווה למחלתי ? " שאלתי אותו . הוא הישיר מבטו אלי ואמר, "אני מצטער, אבל לא ! " זה לא היה נעים להרגיש דחוי, לדעת שאני רחוק מלהיות בראש סדר העדיפויות של שני . הרגשתי כמו ילד מוכ...
אל הספר