העולם השנייה הוא לחם כטייס קרב בחיל האוויר הבריטי, ולאחר המלחמה החליף צד והיה אחד מבכירי המחתרת הקפריסאית שלחמה נגד הבריטים . פתחתי : "אדוני הנשיא, יש הרבה מן המשותף בינינו . שנינו בנים לאומות שהבריטים שלטו בהן . אנחנו קיבלנו עצמאות ב ‑ ,1948 אתם רק 20 שנה לאחר מכן . אתה היית לוחם חופש ידוע, ואני מהמעריצים של לוחמי החופש, שאבא שלי היה חלק מהם . יש לי אליך סימפתיה מאוד עמוקה על כל מה שאתה עושה במדינה כמייצג של קפריסין העצמאית . אני מכבד אותך ומודיע לך מראש : אני יודע למה ביקשת לפגוש אותי, ועוד לפני שאתה מבקש משהו - דע כי התשובה שלי היא חיובית" . בהתחלה הוא היה בהלם, אחר כך חייך חיוך רחב ומזג לשנינו כוסית משקה . "אתה באמת יודע מה אני רוצה ממך ? " הוא שאל . "בוודאי", עניתי, "אתה רוצה שנקבל את הבן של ראש הסגל שלך . אני אקח אותו בשמחה וניתן לו את כל הצ'אנסים כדי שיצליח במקצוע שהוא בחר בו" . בלב קיללתי . ידעתי שאף אחד לא ירצה את הבחור הזה, אבל זה כבר לא היה חשוב . לא היתה שום אפשרות אחרת . אבל לא רציתי שבכך יסתיים המפגש . כי אם כבר אנסו אותי לקבל את בנו של ראש הסגל, חשבתי לעצמי, גם הוא חייב ...
אל הספר