הבחור שכר את הדירה מאלי נבו, אך מיהר להודיע לי שהוא חייב ללמוד ושאיני יכול להתגורר עמו יותר מדי זמן . למחרת אני כבר מוצא את עצמי מסתובב ברחובות בולוניה, ממלמל משפט באיטלקית ששיננתי : "איפה יש כאן חדר להשכיר לסטודנט" . מובן שלא הבנתי דבר ממה שאמרו לי . איכשהו, די במזל, אני פוגש ברחוב שתי בחורות ישראליות . אם אני זוכר נכון לאחת מהן קראו זהבה . הן טרחו להגיד לי שבווייה יוסיי 9 יש דירת סטודנטים ישראלים, שחלקם עדיין לא חזרו ללמוד ושאנסה לגור שם . פתחו לי את הדלת, וכנראה גם את החיים . אליעזר, הידוע בכינוי בימבו בשל ממדיו הצנועים, הכניס אותי לדירה ושיכן אותי לכמה שבועות בחדר שדיירו לא חזר עדיין לבולוניה . הדלת שנפתחה לי סימנה ידידות וחברות שנמשכה עד שחזרתי ארצה, בעוד בימבו נשאר שם בבולוניה והתחתן . יום אחד, שנים רבות אחרי, כשכבר הייתי רופא, הוא יצר קשר וסיפר לי שיש לו בת רופאה ושהוא אלמן . השנה הראשונה היתה קטסטרופה . לאבא שלי אין כסף, לי אין כסף . היו לי קצת חסכונות, אבל זה הספיק בקושי לשכר דירה . חייתי על הג'אנטים . עשיתי כל מיני דברים רק כדי לשרוד . חילקתי פרחים, תיקנתי טרנזיסטורים לסטודנט...
אל הספר