יצחב שיחור 128 בין איומים פנימיים וחיצוניים שעמדו בפני הצבא . עד 1949 עיקר המאמץ היה פנימי — להביס את הכוחות הלאומיים במלחמת האזרחים, בעוד המאבק נגד הכוחות הפולשים היפניים ( למעשה איום פנימי גם הוא ) היה משני ( בפרט אחרי הצטרפות ארצות הברית למלחמה אחרי ההתקפה היפנית על פרל הארבור ) . במילים אחרות, ההבחנה בין איום פנימי ואיום חיצוני הייתה מעורפלת ונמשכה גם אחרי 1949 . בשלושים השנים הבאות היה צבא השחרור העממי אחראי על ההתמודדות בשתי המשימות : איומים חיצוניים לצד איומים פנימיים . כפי שהראה פרופ' אלי יופה ז״ל במחקריו, כפילות זו, אשר שיקפה מאבק מתמשך בין מקצועיות צבאית ומעורבות פוליטית, בין פנים וחוץ, בין הגנה לאומית וביטחון פנים, ערערה את היכולות ואת היעילות של הצבא בשני התחומים . 3 עשר השנים הראשונות ( עד 1960 ) היו תקופת המיסוד בהשפעה סובייטית, עת הצבא הסיני הפך לצבא מקצועי שהתבסס על נשק ודוקטרינות צבאיות סובייטיות, כולל מבנה ארגוני, דרגות ומשמעת . הצבא השתלט על סינג'יאנג כבר בסוף 1949 ועל טיבט ב- ,1951 צבר ניסיון לחימה במלחמת קוריאה ( 1950 – 1953 ) ובעימות מוגבל עם הודו ( 1959 ) , אולם ...
אל הספר