ליאור רוזנברג 50 ,nongmin להלן : עירוני ) . אזרחים שזכו לרישום תושבות עירוני נהנו מגישה למזון ולמוצרי צריכה מרכזיים במחירים מסובסדים . רוב האוכלוסייה העירונית אורגנה ביחידות עבודה ( danwei ) , שבאמצעותן נהנו התושבים העירונים מתמיכה סוציאלית ( כגון ביטוח בריאות, הוצאות קבורה, פנסיה, חופשת לידה, השכלה וכו׳ ) ומדיור מוזל . התמיכה במגזר העירוני התבססה על הסטת משאבים חקלאיים . כמו בעיר, גם הכפריים אורגנו בארגונים קולקטיביים ( קומונות, החל מ- 1958 ) וחויבו למכור את מרבית תוצרתם החקלאית למדינה במחירים נמוכים ( למעט מכסה מסוימת ששמרו לעצמם לצורכי קיום מינימלי ) . לא זאת אף זאת, המדינה לא החילה את מדיניות הסבסוד והתמיכה הסוציאלית על האוכלוסייה הכפרית, וזו ונדרשה לספק את צרכיה הבסיסיים בעצמה ( ״הסתמכות עצמית״ ) . בתנאי אי-שוויון אלו שאפו כפריים רבים להגר לערים, אולם כחלק מהמדיניות, כל הגירה ממקום המגורים ושינוי ברישום התושבות הצריכו אישורים מהרשויות המקומיות ומהמשטרה ביעד ההגירה . השלטון המרכזי אומנם קבע כמה קריטריונים לשינוי סטטוס רישום תושבות כפרי לעירוני, אולם עבור רוב מוחלט של האוכלוסייה הכפ...
אל הספר