פלאים לאורך חופי דרום אמריקה : סוגים חדשים של בני אדם שאיש באירופה לא דמיין כמותם ; דגים שמסוגלים לזנק החוצה מן המים ( "הם עפים רחוק יותר מחץ שנורה מקשת" ) , ובכל זאת לא מצליחים לחמוק מהטורפים, שעוקבים אחרי הצל שלהם ולוכדים ואוכלים אותם כשהם נוחתים שוב במים, "מחזה מעורר פליאה ומהנה", כפי שכתב פּיגָפֶטָה . אלא שאז התחילו להשתולל הסערות, וזמן רב חלף עד שיכול היה פּיגָפֶטָה לציין ביומנו מה שכולם ייחלו לו : "ביום רביעי, עשרים ושמונה בנובמבר ,1520 יצאנו מן המֵצר הנזכר לעיל [ בקצה הדרומי של אמריקה הדרומית ] ונכנסנו לים השקט" . בהתחלה נראה היה שמצבם מצוין, שכן מצאו לפניהם מרחב עצום של מים רגועים . אבל המרחב הרגוע הזה השתרע לבלי סוף ובלי שום סימן ליבשה באופק . "עברנו ארבעת אלפים לִיגוֹת [ עשרים אלף קילומטר ] בים הפתוח" - והאנשים התחילו לרעוב . "אכלנו ביסקוויטים ישנים שהתפוררו והיו לאבקה ושרצו זחלים", כתב פּיגָפֶטָה . "אכלנו גם את עורות השור שמתחת למפרשים ; וגם נסורת עץ, ועכברושים" . בנסיבות רגילות היו הימאים מוצאים את דרכם באמצעות הכוכבים, אבל בחצי הכדור הדרומי נראות רק מעטות מקבוצות הכוכבים ה...
אל הספר