איינשטיין הזועם האשים את מאריץ' שהיא מרעילה את נפשות ילדיהם ומסיתה אותם נגדו . אבל הוא בוודאי ידע שיש לו חלק באשמה - ולשם מה ? חייו עם אלזה לוונתל לא התפתחו כפי שקיווה . הוא השתדל להקפיד שהקשר הרומנטי ביניהם יתנהל על פי תנאיו שלו, וכפי שכתב לבֶּסוֹ ב ‑ ,1915 זה היה "קשר נהדר ומענג באמת . . . הערובה ליציבותו תהיה הימנעות מנישואים" . אבל דעתה של לוונתל היתה שונה, וביוני 1919 - כשאדינגטון עדיין שהה באי הטרופי פְּרינְסיפֵּה - הם התחתנו . כמעט מייד אחרי החתונה משהו השתנה . מאריץ' אולי היתה ממורמרת אחרי שהושארה מחוץ לדיונים המדעיים, אבל היא לפחות הבינה את העבודה שלו בקווים כלליים . ואף על פי שהעדר ההשכלה המדעית של לוונתל לא הטריד את איינשטיין בזמן שהתאושש מהידרדרות יחסיו עם מילֶבָה, עכשיו הוא גילה כי מאחורי העליצות התוססת הטבעית שלה מסתתרת חולשה אינטלקטואלית . "היא לא בת ‑ זוג לסיעור מוחות שכלי", הוא העיר אחר כך . בתקופת החיזור שלהם לוונתל הסכימה עם איינשטיין באשר לעונג הנלווה לחיים לא פורמליים, ונהנתה מיחסו המלגלג כלפי הברלינאים העשירים והמבוססים . אבל ברגע שעברו לדירתה בת שבעת החדרים בבניי...
אל הספר