בהתעלמות גורפת . סיבה אחת לכך היתה שלא טרח לכתוב את מימצאיו בנוסח המדעי המקובל, בלוויית הערות שוליים מרובות המפנות את הקורא לעבודות קודמות של פרופסורים מפורסמים . במאמר הראשי היו אי ‑ אלה הערות שוליים, ובכל זאת, בפסקת הסיום הוא מודה בחום לחברו מישל בֶּסוֹ, שסייע לו בדיונים חוזרים ונשנים בענייני פיזיקה במהלך טיולים רגליים ארוכים מחוץ לברן . סיבה נוספת להתעלמות היתה הקושי להבין את ההישג של איינשטיין . איינשטיין הגיע אל התיאוריות שלו תוך שימוש בעקרונות כלליים מאוד . השיטה הזאת שירתה אותו היטב במשרד הפטנטים - הוא למד שם להשתמש בעקרונות ‑ על מעין אלה כדי להעריך אם המצאה כלשהי תעשה את מלאכתה או תיכשל . אם ממציא כלשהו טען כי ההמצאה ששלח להערכה נשענת על עקרון התנועה הנצחית ( "פֶּרְפֶּטוּם מוֹבּילֶה" ) , לדוגמה, איינשטיין ידע שהוא יכול לדחות על הסף את הבקשה לרישום הפטנט . בעולם הארצי של החיכוך והאֶנְטְרוֹפּיה, תנועה נצחית אינה אפשרית . אבל כשיושמה הגישה הפשוטה והמופשטת הזאת של איינשטיין למיזמים שאפתניים יותר, לעיתים קרובות היא עשתה את התיאוריות שלו קשות להבנה - ולא כל שכן לאימוץ - בעיני עמיתיו ...
אל הספר