לאחר ההפגנה הראשונה שהחלה את האירועים הדרמטיים במדינה . "תנאים שיאלצו את השלטון לנקוט באמצעים קשים על מנת לעצור את כדור השלג שמתגלגל במהירות בלתי ‑ צפויה . . . מצרים זה לא תוניס", כתבתי בהמשך, "אבל רוח תוניס נמצאת ברחובות קהיר . . . " עדכנתי את אנשי הצוות הפוליטי שלי בנוסח המברק . כולם התנגדו לנוסח החריף וביקשו שלא אוציא אותו . אתה מגזים, היו התגובות, יש שליטה במצב . זה גם מה שאמרו קולגות שלהם בנציגויות אחרות בבירת מצרים . יום קודם לכן, ב ‑ 26 בינואר, השתתפתי באירוע בשגרירות הודו בקהיר, לציון היום שבו הפכה הודו לרפובליקה . הסתובבתי בין המוזמנים הרבים, היו שם הרבה סגלים דיפלומטיים ואיש מהם לא היה בדעה שלי . כולם הסכימו שמובארק חזק, שהוא שולט במצב, ושלא יקרה דבר דרמטי במצרים . איש עדיין לא ראה את הכתובת על הקיר, לא הבינו איך ההיסטוריה משתנה לנגד עיניהם . גם בנציגויות הזרות בקהיר, גם במשרד החוץ בישראל, גם באמ"ן . הרגשתי כבודד בעירו שמסביבו כולם מתנהגים כאילו לא קרה דבר . קראתי את המפה אחרת מאחרים . שילוב של אינטואיציה וניסיון בעולם הערבי . מבחינתי, היה זה הימור גדול ללכת נגד הזרם . נגד כל...
אל הספר