בשש וחצי לארוחת ערב משותפת . יושבים יחד ומדברים . תמיד על ארץ ישראל . ישראל תמיד היתה במרכז הבית . וכדי שלא נשכח את זה ‑ היה גם מגן דוד גדול מתחת לזכוכית השולחן בחדר האוכל . . . הבית שלנו היה בית ציוני . בית שבו שאבתי את האהבה לציונות, לירושלים, לארץ ישראל . כשהייתי בן ,14 בשיחות עם חברים יהודים בבית הספר שבהם דיברתי על עתידי, אמרתי לא פעם שהחלום שלי זה לייצג את ישראל בפני אומות העולם . עד היום אני זוכר את הבעות הפנים של החברים ששמעו אותי אומר זאת . משונה היה בעיניהם שילד מביירות רוצה לייצג מדינת אויב . אבל הייתי רציני . זו היתה האווירה המיוחדת בבית שבו גדלתי, הבית שהכין אותי והביא אותי למי שאני . אל מסלול חיי המיוחד . השתייכתי לתנועת "מכבי" שעסקה בספורט תחרותי . אהבתי ספורט, השתתפתי בתחרויות וזכיתי במדליות . אחת לשנה מועדון "מכבי" ארגן אירוע מרכזי של הופעות ותחרויות אליהן הוזמנו אישים פוליטיים שתמיד כיבדו אותנו בנוכחותם . אמא ישבה בשורה הראשונה, כאחד המכובדים . יום שישי היה שונה משאר ימות השבוע, ולא בגלל הקִרבה לשבת . רק לאחר שנים הבנתי למה . חזרנו מבית הספר בצהריים, ואמא, שלא כהרגלה,...
אל הספר