הדברים ששמעה, המראות הקשים שדמיינה לעצמה, טרפו את שנתה . היא היתה נחושה להעביר את מה ששמעה . נחושה להציל את ארץ ישראל . אמא, כך סיפרה לי, נזכרה במה שלימדו אותה המדריכים בתנועת הצופים בירושלים : איך להכין דיו סתרים מחומרים שנמצאים כמעט בכל בית . היא לקחה דף נייר, כתבה כמה שורות לדודניתה בירושלים וברווחים הגדולים בין השורות, בדיו הסתרים שהכינה, כתבה כל מה ששמעה . לבסוף ציינה את שמה, שולה כהן, ואת כתובתה בוואדי אבו ‑ ג'מיל . כיוון שלא ידעה מה כתובתה של הנמענת, כתבה באנגלית רק מילה אחת : לירושלים . בבוקר, לפני ששלחה את הילדים הגדולים לבית הספר, היא מיהרה ונתנה לאבא את המכתב, וסיפרה לו שהיא מבקשת להעביר אותו דחוף למישהו בצד הישראלי של הגבול . אבי העביר את המכתב לאחד הלקוחות שלו, סוחר לבנוני מכפר בדרום לבנון שהגיע באותו יום לחנות כדי לקחת סחורה, וביקש ממנו למסור אותו לישראלים . הסוחר נרתע בתחילה . הגבול סגור, הסביר, עוד מעט תהיה כאן מלחמה ואבוי למי שייתפס מנסה להעביר משהו ליהודים . לבסוף התרצה . התברר שיש לו חבר יהודי, מקיבוץ משגב עם, והם נפגשים לפעמים ליד הגבול ומעבירים דברים זה לזה : "אוכל...
אל הספר