לקחתי פסק זמן לחשיבה, ובסיומו קבעתי כי מדינת ישראל חייבת להיות עצמאית גם בתחום החיוני הזה . אחד המרכיבים החשובים בראייתי היה כי ברגעי משבר ובעת הצורך לפעול באופן עצמאי, אין זה בטוח כלל שנקבל את מה שיידרש לנו, וכי הדבר יכול לצמצם ואף לפגוע בחופש הפעולה שלנו בעתיד . אי ‑ לכך, החלטתי כי שיגור "אופק 4" יהיה באחריות משרד הביטחון והתעשייה האווירית . אישרתי תוכנית חלל מתוקצבת ומאושרת לעשר שנים ! לצערי, השיגור הראשון נכשל והלוויין נפל לים . זה היה ללא ספק רגע של משבר . אם לא די בכך, פרצה שריפה באחד המתקנים של התעשייה האווירית, וחלקים חיוניים וחשובים ביותר לפרויקט הלוויין עלו באש . למרות הכישלון, החלטתי שלא להרפות מן התוכנית, להמשיך לקיים דיונים, לבחון את הסיבות לתקלות ‑ ולהשקיע כל מאמץ ומשאב כדי להתגבר עליהן . בין היתר, אישרתי את הצעת מנכ"ל המשרד, אלוף במילואים אילן בירן, למכור כאלף דירות שהחזיק משרד הביטחון באילת ובמקומות נוספים בארץ ולהשקיע את הכסף שיתקבל בתוכנית החלל . לשמחתי, ב ‑ 1998 שוגר הלוויין בהצלחה . רגעי המצוקה התחלפו ברגעי נחת . למדינת ישראל נוצרה יכולת עצמאית בחלל הן בתחום המודיעי...
אל הספר