מהומה במשרד הביטחון שיתקשה לתפקד, ואם לא די בכך הוסיפו כי בתוך זמן קצר אף תהיה מדינת ישראל בעימות עם כל שכנותיה . . . קראתי את הדברים אבל סירבתי להתייחס אליהם . התקשרתי לאמי, שבירכה אותי, והוסיפה : "בכל 33 השנים שהיית במדים ישנתי מעט בלילות . אחרי שהשתחררת, היתה לי שנה שקטה אחת, ומה עכשיו ? " "אמא", הרגעתי אותה, "את צריכה להיות גאה . תודי לאלוקים ותברכי אותי שאצליח בתפקידי" . שמעתי דרך השפופרת את בכיָה של אמא . היא הזילה דמעות של אושר, לצד דאגה, כמו כל אמא . התקשרתי לילדַי ‑ אהובַי שגית ועופר, לליאור בת זוגי, וכן לאחַי ולאחיותי ולבני משפחתי הקרובים . במשך הלילה התקשרתי גם לחלק ממפקדַי ומורי דרכי בעבר והודיתי להם על חלקם הרב בהגיעי לרגע המיוחד הזה . הטלפון צלצל : "מדברים מלשכת שר הביטחון . מתי לערוך את טקס כניסתך למשרד ? " זהו . האסימון ירד סופית . אני נכנס למשרד הביטחון ! את מסדר החילופין המסורתי הנערך בקריה ביקשתי לערוך סמוך לצהריים, לאחר הודעת ראש הממשלה לכנסת וההצבעה של חברי המליאה לאישור המינוי . רציתי שאמי ובני משפחתי יוכלו להגיע מטבריה לתל אביב ויהיו נוכחים בטקס . הזמנתי, בנוסף, ...
אל הספר