עברו כמה חודשים . ב ‑ 4 בנובמבר 59', מוצאי שבת, הייתי בהרצליה בבית ידידים כשלפתע התפרץ שכן : "תפתחו טלוויזיה . קרה אסון" . פתחנו ושמענו את ההודעה הדרמטית מפיו של איתן הבר על רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין . התקשינו להאמין . יצאתי מיד ונסעתי לכיוון איכילוב, תוך שמחשבות רבות מתרוצצות במוחי . נסיעה קצרה, אבל נדמה היה לי שהיא נמשכה ונמשכה בלי סוף . בזה אחר זה צפו זיכרונות ממפגשים רבים שהיו לי עם רבין : הראשון היה סמוך למלחמת ששת הימים . רבין, אז הרמטכ"ל, ביקר בחטיבת הצנחנים ונפגש לשיחה עם כל מפקדי החטיבה . זכרתי את הניתוח האנליטי שלו ביחס למצב ואת דרישתו להיות מוכנים לכל התפתחות . "אני סומך על חטיבת הצנחנים", הוא אמר, ודבריו נתנו לנו, מפקדי הפלוגות, הרגשה נהדרת . זכרתי גם את מסדר הניצחון של מלחמת ששת הימים . על בימת ההצדעה ברפיח עומדים רבין, טליק ורפול, ואנו עוברים לפניהם ומצדיעים לאלה שהביאונו אל הניצחון הגדול . זכרתי, כמובן, גם את הפגישה במשרדו שבלשכת שר הביטחון לאחר סיום פרשת קו ,300 שבה התנצל בשם הממשלה על העוול שנעשה לי . נזכרתי בביקוריו בצפון, בעת היותו שר הביטחון, כאשר יחד ראי...
אל הספר