ביום כיפור אני מקפיד להגיע לבית הורי בטבריה, לקבל ברכה מאבא לפני היום הקדוש ולהיות עם המשפחה במהלך הצום . ביום הכיפורים תשל"ד הדבר לא עלה בידי . בגלל הכוננות החלטתי להישאר בבסיס ולשלוח את פנינה והילדים לקרובי משפחתי במושב עולש שבשרון, במרחק דקות נסיעה מבית ליד . בשעות אחר הצהריים התחילו להגיע יותר ויותר ידיעות על עיבוי כוחות של המצרים והסורים . הבנתי שאנחנו עומדים בפני מציאות חדשה . זימנתי את כל הקצינים, כולל אלה שיצאו הביתה, והחזרתי את כל החיילים מחופשה . בערב התקשר המח"ט עוזי יאירי . סיפרתי לו שהחזרתי מחופשה את כל הלוחמים, שאנחנו מתארגנים ומוציאים ציוד ואמצעי לחימה ושייתן לי כיוון מה מחכה לנו . עוזי הופתע : "מי נתן לך אישור להחזיר חיילים מחופשה בערב יום הכיפורים ? " השבתי שעשיתי זאת על סמך המידע שקיבלתי, וכדי להיות מוכנים לכל פעולה שנצטרך לבצע . התשובה לא סיפקה את מפקד החטיבה . "דע לך", הוא אמר לי, "שאם בסוף לא יהיה כלום, אני לא מקנא בך . להחזיר חיילים ומפקדים מהבית בערב יום כיפור בלי שהתקבל אישור לכך ? זה לא פשוט" . עניתי שאני מבין את האחריות שלקחתי בהחלטה, וגם אני נמצא בבסיס, לא בב...
אל הספר