פרוזה לזכר האינתיפאדה הפלסטינית

216 ס מא ח סן ציוד ותחמושת כפליים ממשקלם, מושיטים את ידיהם אל התרמילים שעל גבם ומוציאים כל מיני מכשירים ואביזרים שמוזר לחשוב שאפשר בכלל להסתיר אותם במקומות כאלה, מתעכבים זמן רב כדי ללמוד כל פינה בסמטאות ולחפש אותן אחר כך במפות שבידיהם, ועד שהם כבר בטוחים שהם מכירים את המקום בעל פה, הם מאבדים את דרכם וטובעים במעמקי המחנה, אותו מקום שאליו דחקו את בעליה המקוריים של הארץ לחיות כפליטים . ההתקוממות התלקחה ב - 18 בדצמבר 1987 . אני זוכרת את היום הזה היטב . כרוז נשמע בכל רחבי רצועת עזה במחאה על אירוע שבו התנגש נהג משאית ישראלי במכונית ובה פועלים פלסטינים, גזל את חייהם של ארבעה בני אדם ופצע אחרים . התקשורת הישראלית הסתפקה בידיעה קצרה מבלי להתעכב על המקרה הזה באופן מיוחד . לא היה זה עבורה אלא אחד מבין אותם אירועים שגרתיים שלכמותם אחראים ישראלים מדי יום, ושמעניינים רק את הפלסטינים . אבל האירוע הזה היה שונה . כאשר נפוצה שמועה על כך שלמעשה לא הייתה זאת תאונה אלא נקמה של אביו של ישראלי שנדקר יומיים קודם לכן בשוק של עזה, התחילו הפלסטינים להתייחס אל המקרה כרצח בכוונה תחילה . למחרת, בזמן הלוויות ההרוגים...  אל הספר
הוצאת גמא