פרוזה האומללים של הים

האומללים של הים 143 חלומותיהם היו צנועים, שהרי הם היו אומללים במידה שקשה לדמיין . הם העבירו את חייהם בין הבית הקטן לבין הים, בניסיון להרוויח פת לחם, שאותה בקושי הצליחו לחטוף פעם אחר פעם מתוך לועו הפעור של המוות . אבל הם לא ידעו שהמוות בוא יבוא, ושהם נלחמים במוות אחד על ידי מוות אחר . הם נאבקו בים, בגלים, במפלצת הבוגדנית השוכנת במצולות מזה עידנים, אבל לא ידעו לצפות שהמוות יגיע דווקא מלמעלה, מעל לראשיהם, מרחוק, או שמא מקרוב . הם לא ידעו שהים המפלצתי יפעור את לועו הנורא דווקא למראה המחריד שראה, אולי משום שהוכה בתדהמה על כך שיש מי שקורא עליו תיגר דווקא בתחום שבו הוא עצמו טוב כל כך . שכן הוא זה שאמור לחרוץ את גורלם של האומללים של הים — האם יינצלו והאם ייבלעו במצולות על סירותיהם ורשתות הדיג והחבלים . אבל בכל זאת הים ממשיך בשלו, בתחביב האהוב עליו . הוא יודע שהאומללים של הים לא ייכחדו . הם ימשיכו להתנשל מעורה של האדמה הצרה מלהכיל אותם ולהגיע אליו, לחפש בו ישועה או מוות אחרון . הם האומללים של הים . הביטוי הזה מכיל באופן מדויק את הכאב שנושא ליבנו על אובדנם . שלושת האחים יצאו לים בסירה שעלה בידם ...  אל הספר