76 ס מא ח סן הגופות ועיי החורבות, השיגעון שמתרחש מול עיניך כמעין תיאטרון אבסורד, נראית בלתי אפשרית . התקשורת החדשה חשפה בפנינו עד כמה האובדן וההידרדרות הנפשית בעזה חמורים . הרשתות החברתיות מעבירות אלינו כעת את מה שמתרחש במקומות שבעבר היו רחוקים כל כך עד שנדמה שאף אחד לא יכול להגיע אליהם מלבד המוות . אנחנו חשופים לתמונות העצובות של ילדים מפוחדים, חרדים והמומים, שהושלכו אל השממה, אחרי שגגות בתיהם ההרוסים עפו ממקומם ואיתם גופותיהם של האבות והאימהות שלהם . אנחנו שומעים את שאלות הילדים הללו ואין לנו תשובה . ילדים אשר נותרו ללא מגן, ואין להם דבר מלבד הקור של הימים העתידים לבוא, ימים נוראים, אכזריים וזרועים בכאב . אתה רואה את זה ומתייסר ומבין שהמחשבה שתוכל לחזור למה שהיה קודם, אינה אלא טירוף . כשמודיעים על הפסקת אש אתה מרגיש טיפש על שבכלל העזת לחשוב מה עשית לפני שההתקפה התחילה . אינך רוצה להחזיר את הצלחות והכוסות המצוחצחות לארון שמול שולחן האוכל הרחב, כי אולי בפעם הבאה שתפרוץ מלחמה לא יהיה מי שישתמש בהן ומי שיסדר אותן בדיוק מופתי כזה על השולחן מול כיסאות העץ . אולי הכיסאות יוותרו ריקים, ואולי...
אל הספר