בשלות ועמידה מנגד

העקורים וסופרי היידיש 277 שהפשעים שנעשו במלחמת העולם ייחרתו בזיכרון האנושות ולעולם לא יישנו . על עניין זה עמד גם זאב מנקוביץ, וקבע כי 'במהלך פעילותה היא [ שארית הפליטה ] הייתה לגוף הציבורי הראשון שעשה מאמץ ממושך לטפל בשאלות הגורליות של השואה ותוצאותיה' . 173 אנשי שארית הפליטה ראו את עצמם מחויבים אפוא למשימה הכבדה להנחיל את לקח השואה, ובמסגרת הפעילות הספרותית והאמנותית העומדת במרכז דיונינו כאן, הובילה מחויבות זו לצמיחת קול חדש של הניצולים ולהכרה שלהם בייחודו . יתר על כן, עמדה חדשה זו אִפשרה לעקורים שלא להסתפק עוד בקשרים שנוצרו עם קבוצה נבחרת של אנשי ספרות, אלא לעמוד מול רוב גדול יותר של יוצרים ביידיש שנותרו אדישים לקריאתם של הניצולים . האכזבה של אנשי שארית הפליטה משתיקתם של הסופרים האלה לא הייתה רק בשל התארכות שהייתם של העקורים בגרמניה בלא פתרון למצבם ובשל אי - הושטת הסיוע להם, אלא גם מתוקף המורשת הספרותית שהם ראו בעצמם יורשיה . ביטוי לדברים האלה אפשר למצוא במאמרו של בן ציון היבל, מחברה של הסקירה רחבת ההיקף על הישגיהם הספרותיים והאמנותיים של אנשי שארית הפליטה שהוזכרה 174 במכתב פתוח שפרס...  אל הספר