התמודדות עם השואה באמצעות יצירה ביידיש 187 [ לאחר השחרור נפגשים חברים מוכי טיפוס וחלשי גוף ; הם בקושי מצליחים להישאר בחיים, ועם זאת הם נמשכים לתאטרון יידיש . כך נפגשים מורה לשירה, מומחה לריקוד, שחקנים חובבים ומוזיקאים חובבים או מקצועיים – ו כ מ ו ב כ י ש ו ף נ ו צ ר ת א ט ר ו ן ה י י ד י ש . לצורך מלאכה זו לא היה להם דבר : לא איפור, לא תלבושות, לא צבע לתפאורות, ואף לא מילה אחת מודפסת ביידיש . הזיכרון הוא שהכתיב את הטקסטים שהוצגו על הבמה וכעבור שש שנים של סבל לא אנושי צופים שוב יהודים שנמלטו מאחיזת המוות בבמה יהודית ושומעים שוב מילה יהודית, שיר יהודי . תאטרון הקַצֶט מילא ( במעשיו ) חובה קדושה . ] דבריו של הורוביץ על ראשית התהוותה של קבוצת התאטרון בברגן - בלזן משרטטים תהליך של התעוררות מלמטה, מקרב העקורים עצמם . הוא מתאר את התאספותם של יחידים לאחר המלחמה ואת התאגדותם לקבוצות תאטרון המתחילות את פעילותן בתנאים - לא - תנאים וללא אמצעים כלל, בלי תלבושות, איפור או תפאורה . אפילו את הטקסטים של המחזות הם משחזרים בתחילה רק מן הזיכרון . ואמנם, סיפורו של התאטרון ביידיש במחנה העקורים ברגן - בלזן לא...
אל הספר