פרק רבי עי 182 אויגן ב ײַ די פֿיסעלעך אָנגעכאַפּט און אין וואַנט געשל ײַ דערט . . . אוי ! . . . ניין . . . ניין . . . אפֿשר איז עס נישט אמת . . . אַליין געבליבן . . . רויך, רויך . . . רעכטס . . . לינקס . . . לינקס . . . רעכטס . . . אַלץ איז אַ רויך . . . קיין מאַמע, קיין טאַטן . . . קיין קינדער . . . 49 [ שמי צבי עזריה ( הלפגוט ) . . . נולדתי ב - 8 בנובמבר 1913 בלודז' . הייתי נשוי . . . היו לי שלושה ילדים . . . אבא, אימא, ארבע אחיות וחמישה אחים . . . כולם בגז . . . לא . . . את משהל'ה ושרהל'ה תפסו ברגליהם מול עיני והטיחו בקיר . . . אוי ! . . . לא . . . לא . . . אולי אין זו אמת . . . לבד נשארתי . . . עשן . . . עשן . . . ימינה . . . שמאלה . . . שמאלה . . . ימינה . . . הכול עשן . . . אין אימא, אין אבא . . . אין ילדים . . . ] בהמשך עדותו מתאר עזריה - הלפגוט תמונות קצרות נוספות מימי המלחמה, את אובדן זהותו ואת הפיכתו בידי הנאצים מאדם למספר . לדבריו הוא המשיך להרגיש 'מספר' גם במחנות העקורים תחת ידן הקשה של הרשויות הבריטיות שהיו אדישות לסבל הניצולים . בחלק הראשון של פרק זה נסב הדיון על פרסומה המגוו...
אל הספר