פרק שמיני 228 הוזמנו מאות רבנים מכל גוני הקשת הדתית ובמהלכו עלתה דרישה כי הרבנים יפעלו לגיוס כספים בקהילותיהם לתמיכה במדינה החדשה . ר' יואל, אשר לא עצר ברוחו, יצא בקריאה נרגשת שלא לעודד את המרידה באומות העולם וקבע כי על פי ההלכה יש להתנגד לעצם הקמתה של המדינה וודאי שלא לסייע לה . בעקבות דבריו התעורר ויכוח נוקב בינו לבין רבנים אחרים ובמהלכו עזב ר' 63 הייתה יואל את האולם במחאה לאחר שאיש מן הנוכחים לא נחלץ לעזרתו . זו תזכורת כואבת לבדידותו של ר' יואל בעולם הרבני של אמריקה, שבאותם הימים תמך בציונות ובמדינת ישראל יותר מאי פעם . וכך כתב אז לבני קהילתו בירושלים : ישבתי באסיפה איזה פעמים עם הרבנים אותן שאינן נחשבים לציונים, וצווחתי ככרוכיא אבל הוא בלי תועלת . . . ואני מגלה דעתי בפרהסיא את ההתנגדות לשיטת הציונים והדרך הרע והמר ההיא ר"ל ( = רחמנא ליצלן ) , נעשיתי ללעג ולקלס, ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר, גם הרבנים וראשי עם . . . דוה לבי בקרבי על מצב דורינו, אוי לנו שכך עלתה לנו בימינו, לא אוכל לתאר שברון לבינו מפחד . . . והשי"ת ( = וה' יתברך ) ירחם במהרה ויוציאנו מאפילה 64 לאורה ומצרה לרו...
אל הספר