ב. מהרמנויטיקה פילולוגית למדע היהדות

מדע היהדות 317 über die Enzyklopädie der Altertumswissenschaft ) הגדיר את הפילולוגיה הקלסית, שאותה כינה גם 'מדע העת העתיקה' ( Altertumswissenschaft ) , במילים האלה : 'מדע העת העתיקה, בתור מדע, הוא התגלמות הידע ההיסטורי והפילוסופי שבאמצעותו נוכל להכיר את העמים ( Nationen ) של העולם העתיק . . . דרך הכתבים 33 ( Werke ) שהותירו אחריהם' . דברים אלה מסמנים את השינוי שחל במובן המסורתי של הפילולוגיה : היא לא נתפסה עוד כשמירה, פירוש והנחלה של ספרות בלבד, אלא גם הפכה למתודה לחקר ההיסטוריה . בהמשך הדברים הציע וולף רשימה של עשרים וארבעה חלקים 34 ורשימה זו עוררה את ביקורתם של שליירמכר, בק של מדע העת העתיקה, ואחרים ; הם טענו, שהיא איננה אלא תערובת של דיסציפלינות ואין ביניהן כל הקשר שיטתי . בק כתב : וולף קלע את הדיסציפלינות . . . לזר על פי סדר שנראה נוח . . . אבל הן לדיסציפלינות הבודדות והן לשלם שעליהן לכונן [ המושג שאמור לאחד אותן ] חסר ההקשר המדעי . נראה ששיפוטו של הגל, כאשר הוא מתאר את הפילולוגיה כאוסף [ נתונים ] ( Agregat ) , מתייחס להצגת הדברים של וולף . . . [ וולף ] רואה בדיסציפלינות משהו מוגמר...  אל הספר