פרק אחד עשר: בדיון על מושג היהדות

פרק א חד עשר 266 שהושיט מנדלסון לבני עמו כדי להעלותם לרמה גבוהה יותר ולעשותם בכך ראויים לאזרחות המדינה, 'היא עתה ידו של האיגוד', שלקח על עצמו גם כן 'לרפא את החולי הנורא שבו שרויה הקהילה היהודית' . בפרוטוקול הישיבה מיום 30 ביוני 1822 מתועד דיון בתכניתו של האיגוד 5 להוציא לאור את כתביו של מנדלסון 'משום חשיבותו [ של הוגה זה ] לתקופתנו' . אחדים מהחברים ( וולף למשל ) טענו, שמנדלסון כאישיות חשוב יותר מכתביו . גנץ ציין בסיכום הדיון, שכולם מסכימים על כך שמנדלסון היה הראשון שנחלץ לענות על השאלות שהעלה הזמן . חברי האיגוד ראו בו נציג של דור שביטא בדבריו את הפרספקטיבה שהייתה אפשרית – ולכן נכונה – בדורו, באמצעות הכלים הרוחניים והתאורטיים שעמדו לרשותו של דור זה . בכך הם הציגו את תורתו כשלב חשוב והכרחי בהתפתחות ההיסטורית ; אך כנציגי הדורות שאחריו הם 'יתעלו מעל' לשלב זה וימשיכו בדרכו . בספרו 'ירושלים, או על שלטון דתי ועל יהדות' ( 1783 ) הציג מנדלסון את החוק הדתי ( ההלכה ) כביטוי לייחודה של האומה היהודית וכמדיום המתאים וההכרחי לקיומה מול האמתות הנצחיות ש'אותן גילה העליון לכל יצור בר תבונה על ידי עצם ומ...  אל הספר