פ ר ק עשירי 230 וכלפי החברה הבורגנית וארגוניה . עתה הם השליכו את יהבם על המרחב הציבורי כמדיום לקיומה של החברה האזרחית . מנקודת ראותם של חברי האיגוד אפשר להבחין במרחב זה בשלושה מרכיבים : ה ש וק – חילופי סחורות ; הדיו ן ה צ יב ורי – חילופי דעות והשקלא וטריא של החיים החברתיים ; וה מד ע – ייצור הידע והעברתו לציבור . 'הכללי' שלהם לא היה עוד המדינה ולא החברה, אלא הציבוריות ודעת הקהל . אמנם גם הגל ציין את חשיבותה של הפומביות לניהול המדינה, אך הוא 3 הדגיש שהפומביות צריכה לשרת את האינטרס של המדינה : החירות הסובייקטיבית הפורמלית, המתבטאת בכך שליחידים ככאלה יש שיפוטים, דעות ועצות משלהם בקשר לעניינים הכלליים ושהם מבטאים אותם, חירות זו מופיעה בתור מה שקרוי 'דעת הקהל' . בדעת הקהל, הכללי כשלעצמו- ובשביל- עצמו . . . מתקשר עם ניגודו . . . עם סברתם הפרטיקולרית של 4 הרבים . לפיכך קיום זה הוא סתירה עצמית מתמידה ( 316 ) . בדעת הקהל ראה הגל אוסף של דעות שהן בחלקן 'אמתיות' ובחלקן 'כוזבות', ואין דרך כלשהי להכיר מתוכה מה אמתי ומה כוזב . זהו הבסיס להגדרתו את 'ההמון' כ'אספסוף' . 'למצוא את האמתי שבדעת הקהל זה עני...
אל הספר