בין השתלבות חברתית למיעוט 159 שקראו לראות ביהודים מיעוט שאיננו בר השתלבות . במכתב נסער לאלטנשטיין כתב גנץ, לאחר שנודעה לו החלטת הממשלה מ- 22 במאי 1822 לדחות את בקשתו לכהן במשרה אקדמית : 'אני שייך לאותה קבוצת אנשים אומללה ששונאים אותה 3 משום שהיא חסרת חינוך והשכלה ורודפים אותה משום שהיא רוכשת השכלה' . דברים אלה משקפים פרדוקס שאפיין את הדיון ב'שאלה היהודית' : היהודים נקראו להשתלב בחברה הסובבת תוך ויתור על יהדותם – אם כזהות לאומית ואם כפרקטיקה דתית – ובעת ובעונה אחת זוהו כמיעוט זר במהותו שאיננו בר השתלבות . פרופ' אלכסנדר ליפס ( Lips ) מארלנגן סיכם את דבריו על הצורך להעניק ליהודים אמנציפציה במילים האלה : 'הדרנו אותו [ את היהודי ] כיוון שאיננו משכיל 4 הדרתם של היהודים ( gebildet ) , ואנחנו שומרים אותו בבורותו כיוון שהוא מודר' . 5 כמיעוט נעשתה בצורות ובפרקטיקות מגוונות שסימנו אותם כקבוצה נבדלת . שלב זה מסמן שבר עקרוני מול האידאולוגיה של הנאורות, שביטול הנבדלות היהודית היה אחד מעקרונותיה המרכזיים . על פי רעיון השוויון של האידאולוגיה הליברלית צריכים היו סימני השייכות הדתית או הקהילתית להיעלם מ...
אל הספר