3. חילון

בין ישן לחדש 103 היהודית היא דת פוזיטיבית, ואם היא אמורה להישמר, יש ללמד אותה . . . ותפקידו של האיגוד להיות מורה דרך גם בעניין זה' ( וולף ) . השוללים טענו, שלימודי הדת לא יקנו את עקרונות המוסר ולא ישרתו את התרבות אלא להפך ; 'עיקרים טובים ויציבים לא הדת נותנת אלא המוסר, והוא אף שמלמד אותנו את חובותינו כלפי האומה', אמר קירשבאום . צונץ טען שלימודי הדת הם לימודי הטקסים הדתיים ואלה מקומם בחינוך הביתי, ואילו הלימוד שהאיגוד חותר אליו הוא לימוד על דרך התבונה ; הדת אינה – ואינה יכולה להיות עוד – בסיס לקיום יהודי, ולכן אין היא גורם שיש 'להתאימו לזמן' אלא נושא למחקר כמו כל יתר התופעות של היהדות . צונץ, כמו כמה מחבריו באיגוד, היה אמנם מקורב לתנועת הרפורמה ואף פעל ברוחה באותה עת, אך לפי השקפתו והשקפתם של חבריו לא הדת – אף לא דת שעברה רפורמה – אלא התרבות היהודית היא הבסיס הראוי לזהות היהודית החדשה . הדת נתפסה אפוא כאחת מצורות ההופעה ההיסטוריות של היהדות, גם אם המרכזית בהן, ולכן אין להילחם 177 בה, אלא במוסדות שמבקשים לגזור ממנה אורח חיים נורמטיבי בלעדי ומחייב . גנץ סיכם את הדיון באותה רוח : 'מנהגיהם ...  אל הספר
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי