היציבות החדשה של הסדר החילוני של מדינות אוטונומיות

73 המשבר האירופי בראשית המאה השבע עשרה חשיבות יתר לתיאור ולהבנה של תפקידה ופעולתה של הדת בתהליך החיבור וההפרדה בין ענייני אמונה דתית וחולין, החל מסוף המאה השש עשרה ועד אמצע המאה השבע עשרה . לאור הניתוח שלנו נראה מובן מאליו, כי על אף נטייתו לכיוונים פונדמנטליסטיים, תהיה זו טעות לראות את שיאו של הקונפסיונליזם ( בעשורים סביב שנת 1600 ) כתקופה של נחשלות, או אפילו נסיגה . עלינו להימנע מלראות בתהליך גיבוש הכנסיות והעמקת האמונה בכללותו בלם של שינוי חברתי ; אדרבה, ניתוח היסטורי המחפש את המבנים והתפקידים של הדת בתקופה שבה קיבלה אירופה דיוקן חדש אחרי ימי הביניים, מראה כי ההתמקדות בדת פינתה את מקומה לדינמיזציה, ואם להשתמש במונח שנוי במחלוקת בנוגע לתהליך מובן זה – אף למודרניזציה של החבָרוֹת האירופיות . חמישים שנה לאחר מכן התגברה אירופה על הדבקות הכנסייתית ועל הפונדמנטליזם האירופי הנוצרי שהיא טיפחה סביב שנת 1600 ; היא השיגה זאת לא באמצעות פעולה נגד הדת, ביטולה או התעלמות ממנה, אלא בחבירה אליה . ואכן, הפתרון בא מתוך הדת . ייחסתי תוצאה זו למבנים הדתיים-סוציולוגיים המסוימים של אירופה הנוצרית-לטינית ; ...  אל הספר