הדיוקן הדתי של אירופה הלטינית

22 פרק שני הדתי שבא אחריה, החל משלהי המאה החמש עשרה עד חלקה הראשון של המאה השבע עשרה . ההשערה שלי היא, שהתנאים המוקדמים ההכרחיים לפנייתה של אירופה לנתיבים של מודרניזציה נוצרו לא מתוך התנגדות לכוחות הדתיים של התגבשות הכנסיות, שהייתה אז בשיאה, אלא בזיקה עמוקה אליהם ; ובכך עשו את העידן הדתי באירופה – כלומר, העשורים סביב שנת 1600 – לתקופה של "הבְשָלה למודרניוּת" ( Vorsattelzeit der Moderne ) . התפתחויות דרמטיות אלה של תקופת הרפורמציה והעמקת האמונה היו רק חלק מתהליך ארוך הרבה יותר, שאותו עלי לתאר כאן בכמה הערות כלליות . ראשית, התאולוגיה הנוצרית מעולם לא הצליחה לקנות לעצמה שליטה בלעדית על הדת באירופה . פזורה יהודית הייתה תמיד נוכחת ומורגשת באירופה, וגם לאסלאם נודעה השפעה, לפחות בפריפריה המזרחית והדרום-מערבית של היבשת . לכך יש להוסיף את האמונה העממית, שהייתה חדורה תמיד בשרידי פגניוּת, ובייחוד ביסודות של כישוף . ואולם, עד לעידן המודרני הייתה זו הנצרות שקבעה תמיד את הטון, ולכן כל מחקר היסטורי הדן באירופה חייב לייחד תשומת לב הולמת לכנסיות ולזרמים הנוצריים . שנית, בכל הנוגע להשפעתה של הדת, בייחוד...  אל הספר