סוף דבר 666 עזה התשוקה הזאת . אבל כמעט כל זרם של מחשבה יהודית — סימן מובהק לקושי משותף, אולי לקושי יהודי 'מהותי' — קבע שהיהודים לא יוכלו להשיג להם 'חיים נורמליים' בשום דרך רגילה : לא בדרך החתירה האישית, לא באמצעות תבונת היחיד ולא על ידי מאמץ קיבוצי, כלומר בשום דרך שפתוחה לפני עמים אחרים . 'חיים נורמליים' לעם שכל תולדותיו, לפי אמות המידה של העולם החיצון, רחוקות בעליל מן הנורמלי, יכול אפוא להיחשב למטרה בת-השגה רק באמצעים יוצאי דופן : תכניות, מהפכות, תמורות מטלטלות, פוליטיות-מוסריות בטבען . אמת, עדיין היו יהודים דתיים שהאמינו שכל עוד היהודים נשארים בגלות ראוי להם לחיות חיים 'לא נורמליים', כלומר אלה החיים הנורמליים בגולה . הם שללו את 'דחיקת הקץ', התנגדו לכל ניסיון להשיג יעדים משיחיים באמצעים ארציים, השליכו את יהבם על אלוהים והיו מוכנים להמתין . אבל ההמתנה הייתה הדבר שרוב היהודים הצעירים והנמרצים דחו על הסף . האם עלה על דעתם של האידיאולוגים היהודים שהשגת 'חיים נורמליים' באמצעים ה'לא נורמליים' שהם נאלצים לדגול בהם עלולה להביא לידי צורות חדשות של חיים 'לא נורמליים' ? מן הסתם עלה הדבר על דעתם,...
אל הספר