החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו

החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו | 219 זהו חידוש נוסף בחוק : זכותו של הנותר בחיים לקבל למשך כול ימי חייו קיצבת שאירים מהגוף המשלם ( סעיף 22 ) . זכות זו שייכת רק לחיסכון פנסיוני מהסוג של צבירת זכויות . לפני החוק היה הגרוש מעביר מדי חודש לגרושתו את חלקה בפנסיה, ועם מותו לא היתה הגרושה מקבלת עוד את חלקה . תרופתה היתה לעיתים בהגשת תביעה נגד עיזבונו . הנותר בחיים ייחשב כשאיר של הנפטר - לצורך קבלת חלק מהפנסיה של המנוח - בתנאי שתקופת הצבירה המשותפת בעת הנישואין היתה 120 חודשים לפחות, כשמדובר בחוסך שהוא "עמית", או תקופת חיים משותפת של 36 חודשים כשהחוסך הוא גימלאי ( סעיף 22 ( א ) ו - ( ב ) ) . על אילו זכויות חל החוק ? על חסכונות פנסיוניים מסוג צבירת זכויות ( כגון פנסיה תקציבית, חיסכון באמצעות קרן ותיקה או קופת ביטוח ישנה ) . כך גם על חסכונות פנסיוניים של צבירת כספים ( כגון ביטוח מנהלים, קופת גמל וכד' ) . על מה לא חל החוק ? 1 . על זכויות ממקום העבודה ( מענקי פרישה, בונוסים, פדיון ימי מחלה וכד' ) . 2 . על קרנות השתלמות . 3 . על חסכונות של בן זוג בבנקים ועוד . מהי הגדרת "גוף משלם" בסע...  אל הספר