| 215 ברירה כללו מידע על חיי היומיום שלו ועל מצבו הגופני והרגשי . הוא לקה במחלה קלה בקיבה, והריצות השכם בבוקר נקטעו בשל מחסור בנעליים . "עייף מת", הוא כתב ב- 9 ביולי : הוא התקשה לישון בגלל הרעש שהקימו בלילה כמה משכניו במנזר . אפילו הנזירות התלוננו על הרעש . הוא המשיך לפגוש מכרים ותיקים . ב- 12 ביוני הוא נפגש שוב עם "לייט", שכעת ייצג ברומא עסקים גרמניים ואוסטריים . הדבר אפשר לו להתאכסן במלון יקר ולאכול ארוחות של ממש, כך ששני הגברים חלקו ארוחת ערב משובחת — מנות ראשונות ולאחר מכן סרטנים באספרגוס שהוגשו בלוויית יין נהדר, כמו בימים הטובים ההם . השיחה עסקה באפשרויות לעתיד, אך לא יצא מזה הרבה, שכן נשים ישבו סביב השולחן . אשתו של "לייט" נשארה בדרום טירול, ועסקה במכירה של פריטי קיטש יוקרתיים, אך בעלה חש פיתוי להגר, שכן הוא היה מודאג מהאפשרות שתפרוץ מלחמה נוספת באירופה, ושיקף בכך את הדאגה שהובעה בעיתונים האיטלקיים . "יש בי השתוקקות עצומה אליך", כתבה שרלוטה באמצע החודש, אך היה בה גם "פחד נורא" שהם לא ייפגשו עוד לעולם . "מעבר לשבורה", כך היא הרגישה כשהייאוש גבר עליה נוכח חוסר התקווה שבמצב, בעודה מ...
אל הספר