27. מאי 1949, וינייה פייה

| 203 ברירה אפריל . "נראה שההרפתקה איתנו הזקינה את נורה במידת-מה", הרהר אוטו . שרלוטה השיבה שהיא כבר לא כועסת עליו, אך בכל זאת שבה לעסוק בנושא במכתב שכתבה לאחר מכן . לנורה יש עדיין רגשות כלפיו, אך "שום דבר לא יכול להפריד בינינו" . "אין לי שום דבר להאשים אותך בו", היא הוסיפה, והעניקה לו היתר "להשתעשע קצת" . "איזו 'חוצפה', כפי שהיה אומר היהודי", הוא השיב . ההתפרעויות שלו עם נשים הוגבלו לתה עם בנות שישים וחמש, ולא היתה בסביבה אף אחת שתצדיק דאגה מצדה . "אני מוגבל בגלל כיסַי הריקים, רגש חדש של אמונה דתית, ואהבתי הגדולה אלייך", הוא כתב . שרלוטה העסיקה את עצמה . היא נסעה סוף-סוף לווינה לתיאטרון ולצפייה ב"יוליוס קיסר" באופרה הלאומית . בזלצבורג היא הלכה לפסטשפילהאוס לקונצרט של שוברט ושל התשיעית של בטהובן בניצוחו של יוזף קריפס, שנמנה עם קבוצה קטנה של אוסטרים שהותר להם להופיע . במקרה שלו, משום שאביו היה יהודי ולכן לא הותר לו לעבוד תחת הנאצים . היא נהנתה מביצוע של "אגמונט" של גתה, עם מוזיקה של בטהובן . בהחלט מחזה לתקופתנו, היא כתבה לאוטו . הוא הזכיר לה את אהבתו של אוטו לעבודתו הישנה — תפקיד שמעולם...  אל הספר
כנרת, זמורה דביר בע"מ