| 105 שלטוש התגובה שלה היתה שולית בהשוואה לתגובה של הוריה, שהעבירו את חרדותיהם לילדיהם . אוטו הורה על הקמת הגטו במרס ,1941 וניוזיה חייתה שם מהיום הראשון . "בהתחלה גרנו ברחוב לימנובסקי מספר ,20 ולאחר מכן על ה'רינק', הכיכר הראשית, בבית מספר ,1 ליד החומה . מאוחר יותר עברנו לחדר בודד, שהיה מלא אנשים" . היא התגוררה שם יותר משנה עם אחיה . באביב 1942 נודע להוריה שהגטו עומד בפני חיסול, אך הם לא ידעו דבר על ההוראה בדבר ה"יישוב מחדש" של תושביו, שנחתמה שבועות אחדים לאחר ועידת ואנזה בידי עמיתו וחברו של אוטו, רלף פוולו . פוולו, שהובא לקרקוב בידי אוטו, תואר בידי מזכיר אחד שעבד בממשל של אוטו כ"יוּדֶנהאסֶר", שונא יהודים, אדם שהיה נתקף זעם מטורף ושוצף ברגע שהזכירו לידו את המילה "יהודי" . ניוזיה ומשפחתה נמלטו לבוכנייה, שם פיקח אוטו על ההוצאה להורג הפומבית של חמישים פולנים . בבוכנייה הם מצאו את עצמם בגטו אחר, ולאחר מכן הם הועברו למחנה הריכוז פלשוב, ששכן בפרברי קרקוב ומפקדו היה אַמוֹן גַת . שם היא ראתה עמודי תלייה, הרעבה, ורצח של תינוקות וילדים בטריטוריה שהיתה באחריותו של המושל וכטר . "אנשים הגיעו במשאיות...
אל הספר