לכל אחת "כיסא הגלגלים" שלה מורן סמואל בגיל 24 התעוררתי לבוקר רגיל לחלוטין, ובתוך שעתיים מצאתי את עצמי שוכבת באמבולנס, משותקת ב- % 70 מהגוף, בדרך לבית החולים רמב"ם בחיפה . ברור שלכל אדם מדובר בהלם מוחלט, רגעים של אימה אמיתית, אבל אני הייתי כדורסלנית מקצוענית . בכיתה ד' רציתי להירשם לחוג כדורסל עם החבר הכי טוב שלי . גדלתי בכרמיאל בשנות ה- 90 המוקדמות, ובאופן לא מפתיע לא היה חוג כדורסל לבנות . למזלי, נולדתי לאמא מאוד עקשנית, ובזיכרוני חקוקה שיחת השכנוע שלה עם מאמן הקבוצה, לתת לי אימון ניסיון . בסופו של דבר כשהגעתי לאימון הזה, גיליתי שאני גבוהה מכל הבנים לפחות בראש . אין ספק שהצמיחה וההתפתחות שלי כילדה ונערה, בת-בן כפי שנהגו לקרוא לי, היו שילוב של בית מאוד מאפשר ומעורב ושל מסגרת ספורטיבית שהציעה לי התמודדויות מכל הסוגים וארגז כלים מגוון, שהיה לעזרתי גם ברגעים הקשים ביותר . אני ממליצה אפוא לכולן לנסות ולעסוק בספורט, כל ספורט, ולעודד גם את ילדיכן לעשות כך . זה קשה בהתחלה אבל מתגמל עם הזמן, כי גרף השיפור כמעט מיידי, וכמו שאני אומרת לילדיי מגיל אפס מתאמנים — משתפרים — מצליחים . ערב לפני אותו י...
אל הספר