לגדל מפעל טחינה לבדי ג'וליה זהר בעברי הייתי מורה וכן רכזת מנהלית בחצי משרה . בעלי, אסעד, הקים מפעל טחינה קטן בנצרת בשנת 1990 , ועבד מאוד קשה כדי לקדם אותו למותג איכותי ברמה גבוהה מאוד . לצערי הוא קיבל התקף לב עקב קריש דם שנגרם מעישון והלך לעולמו . עזב אותי לבד עם שני ילדים קטנים והמפעל . אני לא יודעת מה דחף אותי לעזוב הכול ולהמשיך את דרכו ואת המפעל שהוא ייסד . התחלתי בלי שום ידע ומודעוּת — מה זה סחר ושיווק ? מה עושה טחינה טובה ? היה עליי לעבוד כל יום 12 - 13 שעות כדי ללמוד . עד היום עודני לומדת . השאלה ששאלתי את עצמי אז הייתה, איך אשכנע את העולם סביבי להאמין בי ולעזור לי ? הדרך שלי הייתה מלאה קשיים . הבעיה הראשונה הייתה הבנקים והסַפּקים שעשו לי פרצופים בהתחלה . הביקור הראשון היה אצל מנהל הבנק שהתחיל לחפש לי פתרונות . הביקור השני היה אצל סַפּק השומשום . נסעתי אליו לתל אביב כדי שיכיר אותי וימשיך לספק לי שומשום . ההתמודדויות היו רבות . בצדי הדרך היו קוצים ללא שושנים . החברה הערבית לא נותנת הרבה כבוד לאישה . חלה עליי חובת ההוכחה שאני רצינית, ושאני אצליח . לצורך זה נעזרתי בסבתות בגידול הילד...
אל הספר