יאללה | 258 היא לגמרי זכרה אותי . " וואלה ? אני שואלת, יודעת שאין מצב בעולם שאמא שלי זכרה אותה, ושפשוט מדובר באישה אינטליגנטית שכל עוד הדבר בשליטתה לא תיתן לאף אחד לגלות שהיא מאבדת את צלילותה . "אני אומרת לך," החברה מתעקשת . "ברגע שניגשתי אליה, היא חיבקה אותי, שאלה אותי מה שלומי, אמרה לי שאני לא משתנה ואפילו שאלה אותי מה שלום כל החבר'ה שלי . " אמא שלי, אלופת המילים, יודעת איך להרדים את מי שעומד מולה בשאלות גנריות שגורמות לו גם לגבוה וגם להאמין שלא רק שהוא לא השתנה, גם זוכרים אותו ואת החבר'ה שלו . כמו בכל משבר, גם בדמנציה השלב הראשון היה מלווה בהכחשה שלנו ובכעס בלתי נשלט שלה . בכל יום כשהיינו מגיעות אליה היא הייתה כועסת שהמון זמן לא היינו . בכל פעם כשעמדנו לצאת היא הייתה כועסת שהרגע הגענו וכבר אנחנו הולכות . היא שאלה כל הזמן את אותן שאלות . ואפילו שהייתי אמורה להיות מבינה ומכילה, מצאתי את עצמי צועקת : "אבל הייתי אתמול, אבל הייתי מלא זמן, כבר שעות שאני כאן . " אחר צהריים אחד, כשהבאתי אותה לפגישה בקניון, והיא ירדה מהאוטו ובפעם החמישית שאלה, "מתי תבואי לקחת אותי ? " נבחתי : "כבר אמרתי לך ח...
אל הספר