יאללה | 234 את זה," אני אומרת לכם . אפס מאמץ, אין סיפור אחר . יש כאלה שיקראו לזה פעולה הווייתית, יש כאלה שיקראו לזה להיות בזרימה, אבל זה הסיפור : אנחנו טובים כשאנחנו לא מתאמצים . כשהדברים יוצאים מאיתנו בקלות . כשאנחנו שוכחים את עצמנו תוך כדי עשייה . אפס מאמץ לא אומר שהדבר קל, אלא שאנחנו לא מרגישים כאילו סיזיפוס יושב לנו על הגב . אני מתגעגעת לימים שבהם הייתי נוסעת באוטו, כותבת בראש את מה שאני רוצה לכתוב, מגיעה הביתה ובאפס מאמץ מרוקנת למחשב את מה שכתבתי . אני מתגעגעת לימים שהייתי מחליטה לפתוח סדנה ושלושה ימים לאחר מכן היא הייתה מלאה . בתקופה האחרונה אני כל כך מתאמצת . בכל יום אני מרגישה שאני דוחפת עגלה, אין לי כוח לשווק ואין לי כוח לכתוב ואין לי כוח לזה שאין לי כוח, אני גם יודעת שאני יודעת מה הבעיה אבל אני לא זוכרת מהי . 30 : 7 בבוקר . אני חוזרת הביתה ועושה הכול רק כדי לא להגיע למחשב . מסדרת את המיטה, מורידה את הכלבה, לוקחת את לוח החזון שהחיילת התחילה לעשות לפני כמה ימים, מסתכלת על גזרי העיתונים שמודבקים עליו, שופטת את העובדה שהם מעטים וחושבת לעצמי בלב שהיא חייבת לסיים את הלוח הזה ולתלות...
אל הספר