יאללה | 226 כשצריך, מצחיק כשצריך, מחבק כשצריך, אחד כזה שאתה תמיד רוצה לידך . "את זוכרת איך הייתי ? " הוא שואל כאילו קרא את המחשבות שלי, "אנשים היו מסתכלים עליי כאילו אני משוגע, אבל באמת תמיד האמנתי שהכול יהיה בסדר . גם כשעברתי את התאונה השנייה, גם כשמכבי כמעט הפסידה, גם כשהגיעה הקורונה . וגם אם משהו במקרה לא הסתדר כמו שרציתי, ידעתי שזו רק עוד מהמורה בדרך ושבסוף הכול יהיה בסדר . אבל עכשיו אני כבר לא מאמין בכלום, אני לא מכיר את מי שמסתכל אליי מהמראה, אני לא מכיר את מי שחושב את המחשבות שאני חושב, אני לא מכיר את מי שבכל רגע מתפרק . איבדתי את עצמי ואת הביטחון שלי . " נהגתי באוטו, מקשיבה לו, מנסה לחשוב מה יהיה הכי נכון לומר לו . רציתי לצעוק לו : אתה מדהים, אתה תותח, אין מצב שאיבדת את עצמך, אם אתה איבדת את עצמך יבוא יום וכולנו נאבד את עצמנו . ואפילו שכבר הגעתי הביתה התחלתי לעשות סיבובים סביב ארבעה רחובות שהגוף שלי מכיר, ארבעה רחובות שכשהילדים היו קטנים והיו כמעט נרדמים היינו נוסעים איתם בהם : יורדים לרחוב צבי ואז פונים שמאלה לרחוב פרידמן ואז פונים שמאלה לרחוב שפירא ואז פונים שמאלה לרחוב עיר ג...
אל הספר