יאללה | 198 הכלבה — היא תמיד שם בשביל לשאול אותי מה נשמע, לספר לי על הבנות שלה, על העבודה שלה ועל הניתוח שעשו לבעלה . כל כך לא היה לי כוח אליה, שבכל פעם כשהייתי מתקרבת הביתה מצאתי את עצמי מקווה שהיא לא תהיה למטה, וכל פעם מחדש תפילתי לא נענתה . עד שיום אחד החלטתי לבזבז עליה את סעיף מספר שש בדף העבודה של ביירון קייטי, סעיף שבמשך שנים התעלמתי ממנו, סעיף שמבקש לכתוב מה אני לא מוכנה שיקרה יותר . אז כתבתי : "אני לא מוכנה יותר ששולה תחכה לי למטה . " היופי עם ביירון קייטי שהיא אישה עם המון הומור ושום דבר לא נשאר אצלה כפי שהיה, תמיד יש לה היפוך שמחכה לנו מעבר לפינה . לכן אחרי שכתבתי שאני לא מוכנה יותר לעולם ששולה תחכה לי למטה, הייתי צריכה להפוך את המשפט ולכתוב, "אני מחכה בציפייה ששולה תחכה לי למטה . " זה כל כך הצחיק אותי שהחלטתי לשחק משחק ולראות אם יכול להיות שהשטות הזאת — שרק זה שאהיה מוכנה שמשהו יקרה יגרום לו להתפוגג — באמת עובדת . אם מישהו ישאל אותי מה מאפשר לי להפנים כל כך הרבה כלים ולהפוך אותם לדרך חיים, אני אומר שיש שני דברים : הראשון הוא לגשת אל התהליך כמו אל משחק . אין צורך לקחת את עצמנ...
אל הספר